חוק חופשה שנתית ופרשנותו​​

עו"ד יצחק אלמליח​

בחוק פורש שזכות העובד זכאי לצאת לחופשה וחובת המעביד להוציא . הפסיקה קבעה שמועד היציאה לחופשה היא בתחום סמכויותיו של המעביד ,אך יש להפעילה תוך תיאום עם העובד והתחשבות בצרכיו.

(ארצי ) לו/4-5 משה גינסטלר ואח' נ' מדינת ישראל, ח(1) 003

" מקנה לעובד זכות במסגרת משפט העבודה "המסדיר" או "המגן" ­ובמקביל מטיל הוא על המעביד חובה ליתן לעובד חופשה שנתית. לשון אחר, לפנינו אותה תופעה רגילה ביותר במשפט, אשר מקנה זכות לאחד ובמקביל מטילה היא חובה על אחר - חובה שאי-קיומה מהווה עבירה פלילית. את ההוראה הקובעת לענייננו תמצא כבר בסעיף האופרטיבי הראשון של החוק, שזו לשונו: - "כל עובד זכאי לחופשה שתינתן לפי הוראות חוק זה". ללמדך - החופשה השנתית היא זכותו של העובד והמעביד חייב לתיתה. אשר למועד החופשה - לא תמצא בחוק אלא שתי הוראות יסוד: האחת -שהיא חייבת להיות רצופה, ורק בהסכמת העובד ובאישור ועד העובדים אפשר לחלקה (סעיף 8), והשניה - שתאריך תחילתה ייקבע לפחות ארבעה-עשר יום מראש (סעיף 9).

אין בחוק תשובה לשאלה מי קובע את מועד תחילתה של החופשה, אך שניים ברורים: מעצם החופשה עולה, שהעובד מבקש לצאת לחופשה, ומההוראה המפורשת עולה, כי אין קובעים את המועד מיום למחרתו.

השאלה, אם ובאיזה תנאי ניתן תוך הסכם לוותר על קביעת המועד מראש - אינה מתעוררת בערעור זה. בחיי יום-יום השאלה מי קובע את מועד החופשה אינה מתעוררת בחריפות שבה הועלתה בהתדיינות זאת. אין כופרים בכך שקביעת לוח המועדים שבהם יצאו עובדים לחופשה היא מסמכויות המעביד, כשם שאין כופרים בכך שסמכות זאת יש להפעילה תוך תיאום עם העובד והתחשבות בצרכיו."